מעריכים שהמחלה פוגעת בכ-10% מהאוכלוסיה.
כיב פפטי בקיבה שכיח פי 2 אצל גברים מאשר אצל נשים.
כיב פפטי בתרסריון נפוץ פי 4 אצל גברים מאשר אצל נשים ופי 4 עד 5 מכיב קיבה.
רוב הגברים מאובחנים לראשונה בטווח הגילאים 30-50, ואילו הנשים לרוב מאובחנות לראשונה אחרי גיל 60.
אך עם זאת, כיבים עלולים להתפתח בכל גיל.
למרות שהציבור הרחב נוהג להשתמש במושג "כיב קיבה", רוב הכיבים מופעים בתריסריון ומיעוטם- בקיבה.














 

 


סיבות:
1. שתיית אלכוהול, עישון ונטילת תרופות כמו  NSAIDS
(אספירין וסטרואידים), משבשים את מערכת ההגנה של הרירית כי הן פוגעות בייצור פרוסטגלנדינים,  וגורמים לה להיות רגישה או פגיעה יותר לחומציות, וכך עולה הסיכוי להתפתחות כיב פפטי.
התרופות מעודדות דלקת ויצירת כיבים ע"י האפקט המקומי והסיסטמי שלהם. הם בעלי חומציות נמוכה שלא נפגעת מה-PH של הקיבה ועוברים באופן דיפוזי את דופן הרירית וגורמים לנזקים.
 
2. לאחרונה התגלה שנוכחות חיידק בשם HELICOBACTER PYLORI   בקיבה, תורמת להיווצרות מחלה פפטית. החיידק מפריש חומר בשם UREASE הגורם ליצירת אמוניה שפוגעת כנראה בשכבות הרירית וגורמת לפגיעה באפיתל.
עם זאת ראוי לציין כי אדם שנדבק בחיידק לא בהכרח יפתח מחלת כיב, רק 15% יפתחו כיב פפטי.
 
3. תסמונת בשם זולינגר- אליסון היא עוד גורם למחלה.
זהו גידול הנמצא בדרך כלל בלבלב או בתרסריון ומפריש גסטרין (הורמון שמגביר את הפרשת החומצה בקיבה).
הפרשת החומצה המוגברת עלולה לעיתים לגרום להתפתחות כיבים רבים בקיבה, בתרסריון או במקומות לא שגרתיים כמו המעי הדק.
 
קיימת קבוצת מחלות נוספת שתרומתן הישירה להתפתחות המחלה עדיין לא ברורה, אולם נמצאה שכיחות גבוהה של המחלה בקרב הסובלים מהן:

• אי ספיקת כליות כרונית
• אנשים לאחר השתלת כליה
• פעילות יתר של בלוטת התריס
• מחלת כבד אלכוהולית
• מחלת ריאות חסימתית כרונית

אנזימים מסויימים (בקטריאל-פרוטאז, ליפאז) מעורבים אף הם וגורמים לשכבת האפיתל להיות רגישה יותר לנזק החומציות.
 
יתכן שגם לתכונות אופי ולתורשה יש חלק בהפרת האיזון של פעילות הקיבה וביצירת כיבים.
 
סימפטומים:
התופעות הקליניות המופיעות כוללות כאב אופייני ברום הבטן/ תחושת שריפה המופיעים בין 45 עד 60 דקות אחרי הארוחה או כאב המעיר את החולה משנתו בלילה. הכאב מופיע בין הארוחות ובלילה מפני שבזמנים אלו הקיבה ריקה ממזון ומיצי הקיבה באים במגע ישיר עם הפצע ברירית.
לעיתים הכאב מלווה בבחילה ובהקאה או בהרגשת מלאות בבטן ובגיהוקים. חלק מהחולים יאבדו את התיאבון, ולחלקם  יהיה תיאבון מוגבר.
אכילה או שתיית נוזל בסיסי מקלים על הכאב הואיל והמזון מוהל את החומצה והבסיס סותר את החומצה.
גם תרופות סותרות חומצה או הקאה עשויות להקל על הכאב.
כמו כן יש החמרה בכאב אם האדם שרוי במתח כשלהוא ועצבנות.
  
אבחון:
1. צילום רנטגן של הבטן לאחר בליעת חומר ניגוד (באריום).
בדיקה אינה פולשנית או כואבת, אך מצליחה לאבחן 70%-80% מהחולים בלבד ולא ניתן ליטול באמצעותה ביופסיה מן הכיב.
 
2. אנדוסקופיה- החדרת צינור עם מצלמת וידאו זעירה בקצה, דרך הפה אל הקיבה והתרסריון. באמצעותה ניתן לאבחן כמעט 100% מהחולים וגם ניתן לקחת ביופסיה מן הכיב. חסרונה הוא בכך שהיא מאוד לא נעימה לחולה.
 
אם אכן אובחן כיב פפטי, ניתן לברר האם מדובר בחיידק הליקובקטר פילורי באמצעות הביופסיה (אם נלקחה) או ע"י שימוש בתבחין נשימה.
 
הטיפול הקונבנציונלי:
הטיפול הרפואי בכיבים עבר גלגולים רבים.
הטיפול במחלה הוא תרופתי ובמקרים בהם אין תגובה לתרופות- ניתן טיפול כירורגי.
 
1. התרופות שהיו מקובלות שנים רבות והמסייעות גם כיום לחולי הכיב הן תכשירים סותרי החומצה (Antiacids) הסותרים את חומצת הקיבה וכך מבטלים לזמן מוגבל את השפעתה על דופן הקיבה והתרסריון, אך אין להם השפעה כלשהיא על הפרשת החומצה עצמה.
תרופות סותרות החומצה פועלות במספר דרכים:

• הפחתת הפרשת החומצה
• סתירת חומצה לאחר הפרשתה
• הקניית ציפוי מגן לקרקעית הכיב.

אך כיוון שתרופות אלו מדכאות את חומצת הקיבה (שמחסלת חיידקים), חשוף הנוטל אותן לסיכון גדול פי 10 לפתח כיבי קיבה ואת דלקת הקיבה והמעיים.
אצל 80% מהחולים חוזרים הסימפטומים בשנית לאחר הטיפול הקונבנציונלי.
 
2. טיפול מקובל נוסף הוא באמצעות תרופה החוסמת H₂, כלומר חוסמת את הקולטנים של הנוירוטרנמיטור היסטמין.מאחר שהיסטמין משתתף בהגברת ההפרשה של החומצה בקיבה, תרופה זו מעכבת את הפרשת החומצה ומקלה את סימני המחלה אך אין היא מרפאה אותה.
 
3. בעקבות גילוי הקשר בין כיבים לחיידקים מסויימים, כמו HELICOBACTER PYLORI , נהוג לאחרונה השימוש בתרופות אנטיביוטיות ספציפיות, המרפאות במקרים רבים את הכיב באופן מלא.
 
4. הטיפול הכירורגי כולל כריתת עיצבוב הקיבה הגורמת להקטנת הפרשת החומצה ע"י הקיבה.
 
5. החולה גם יקבל המלצות תזונה מינימליות.
 
הטיפול הטבעי:
הנחיות תזונתיות 
1. להוריד משמעותית את כמות הסיגריות, ואם אפשר בכלל לא לעשן.
2. להוריד את כמות הקפה, משקאות המכילים קפאין ומשקאות קלים- במקום זה אפשר להציע מים, תה צמחים או קפה דגנים.
3. להימנע ממזון שמן או מטוגן לסוגיו- לאכול יותר מזונות חיים ומזינים כמו דגנים מלאים, ירקות, קטניות, אגוזים, שקדים.
4. לאכול ארוחות יותר קטנות, ויותר פעמים ביום. להשתדל בשעות קבועות, ולא מיד לפני השינה כדי למנוע ייצור מוגבר של חומצת קיבה במהלך השינה .
5. להימנע ממזונות שמניסיונו האישי של החולה לא מטיבים עימו- לימון, עגבנייה, חריף וכדומה. מומלץ להימנע ממזונות חריפים.
6. להכניס לתפריט מזונות כמו דייסת שיבולת שועל או זרעי פשתן (מרככים).
7. לא לשכב מיד אחרי הארוחה , עדיף להישאר במצב ישיבה/ עמידה.
8. להימנע משתיית אלכוהול.
 
הרגעה נפשית
המטרה- להירגע ולהוריד את רמות הסטרס. המלצות:
1. להשתדל לסיים את היום באמבט עם שמן לבנדר, ולשהות שם לפחות 15 דקות.
2. לפנות חצי שעה עד שעה כל יום, אותה הוא מקדיש ל"ניקוי ראש": טלויזיה, מדיטציה, קריאת ספר, טיול, יוגה וכדומה.
* נמליץ להקדיש את השעה הזו 3 פעמים בשבוע לפעילות גופנית מתונה כלשהיא. (הליכה ברגל למשל).

הטיפול הצמחי:

• צמחים מרככים ומוצילגים: אלתיאה, קומפרי, שוש קירח, לחך, זרעי פשתן,בוקיצה חלקה
• צמחים סותרי חומצה: אבגר צהוב, שוש קירח, ספיריאה
• צמחים מכווצים (טנינים): אבגר צהוב, ספיראה, ברוש, טיון דביק, היפריקום
• צמחים אנטי עוויתיים וקרמינטיביים (סופחי גזים): קמומיל, שומר, קימל, מנטה
• צמחים אנטי בקטריאליים: חותם זהב, ברבריס, אכיניצאה, מרווה, בת קורנית,רוזמרין
• צמחים אנטי דלקתיים: קמומיל, קלנדולה, קומפרי, מרווה,
• צמחים חיסוניים: אכיניאה, ג'ינסנג סיבירי, אסטרגלוס
• צמחים מרגיעים: היפריקום, ולריאן, מליסה, לבנדר, פסיפלורה

 

רקע:
כיב פפטי הינו פצע ברקמה של הרירית היכול להיות בקיבה או בתרסריון ובחלק העליון של המעי, מתחת לקיבה.
בתרסריון- קוטרם של הכיבים הוא עד 1 ס"מ וההתרחשות הנפוצה שלהם (95%) היא בחמישה הס"מ הראשונים של התרסריון.
 
הרירית בקיבה ובתריסריון מוגנת מהחומציות הרבה של הקיבה על ידי שכבת ריר בסיסי המצפה אותה, שמופרשת ע"י התאים ברקמה.
במצב תקין קיים איזון בין הגורמים המגינים על שכבה זו לבין אלו המסכנים אותה.
 
אם החומציות רבה או אם שכבת הריר נפגעת- החומצה החזקה ומרכיבים נוספים במיץ הקיבה כמו הפפסין (אנזים המפרק חלבונים) מאכלים את הרירית ונוצר בה פצע.
נוכחות חומצה היא תנאי הכרחי להתפתחות כיב.
לחולים במחלה יש כמות גדולה פי 2 של תאים המפרישים חומצת מימן כלורי (חומצת קיבה) מאשר לאנשים שלא סובלים מכיב פפטי.